שלמה תחבורה (2007)בע"מ נ' זולוטקי ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה על סך 8,172 שנגרמו לרכב התובעת בתאונת שרשרת מיום 31.10.10.

רכב התובעת היה הראשון בשרשרת, אחריו רכב הנתבעים 1 ו - 2 (להלן – רכב מנורה) ובסוף רכב הנתבעים 3 ו- 4 (להלן – רכב מגדל).

נהג התובעת סיפר בעדותו כי נסע אחרי רכב דייהטסו לבן (שאינו קשור לתיק זה) אשר עצר בפתאומיות בלי שאורות הבלמים שלו פעלו והפתיע אותו. נהג התובעת הצליח לבלום ולא פגע בו. מיד לאחר שבלם, חטף שתי מכות מאחור בחלק האחורי של הרכבו.

נהג מנורה העיד כי כלי הרכב נסעו בנסיעה עירונית צפופה. בשלב מסוים הוא ראה שלפניו מתחילה להיות בעיה, הוא האט ואז התחיל לבלום בחוזקה כי הבין שהולכת להיות בעיה ובשלב הזה קיבל מכה ונכנס ברכב שלפניו.

נהג מגדל העיד כי הבחין ברכבים שעומדים בדרך, בלם, אך כנראה לא בזמן הנכון ופגע ברכב שלפניו.

רכב התובעת נפגע רק מאחור. המחלוקת היא למעשה מי מבין שני הרכבים, מגדל או מנורה, אחראים לתאונה, או שמא שניהם ביחד, שאז עולה שאלת חלוקת האחריות בינהם.

לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים סבורני כי דין התביעה להתקבל כנגד כל הנתבעים, כאשר בין הנתבעים לבין עצמם אפרט את שיעור החלוקה בהמשך.

נהג התובעת העיד, כאמור, כי הרגיש שתי מכות. כאשר נשאל על כך בחקירה הנגדית אמר כי מדובר בשתי מכות נפרדות, בהפרש של מספר שניות האחת מן השניה, וכי תחילה שמע חריקת בלמים ואז חש את שתי המכות, והכל בסדר שתואר לעיל. מצאתי לתת אמון בעדותו, שכן מדובר בנהג שנפגע מאחור, ואשר עניינו הוא בעצם קבלת הפיצוי מי שפגעו בו מאחור, ואין לו עניין בשאלת ההשתתפות או חלוקת האחריות היחסית בין כל כלי הרכב שמאחוריו. לא שוכנעתי ולא הוכח כי עדותו נגועה במגמתיות במטרה להטיל אחריות על נהג כזה או אחר, והתרשמתי כי עדותו משקפת את מה שקרה ואת מה ששמע וחש בקרות התאונה.

מאותם טעמים, איני סבור כי עדותו היא בבחינת עדות כבושה, ולטעמי אין סתירה מהותית בין האמור בטופס ההודעה לבין עדותו בבית המשפט. העד הסביר כי אינו עו"ד ומשפטן וכי האמור בטופס ההודעה נעשה בתמימות ללא מודעות משפטית. שאלת האחריות היא שאלה שמחליט בה בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות שבפניו, ואינה תלויה בתחושתו או בהערכתו הסובייקטיבית של עד כזה או אחר.

במקרה זה העיד נהג התובע כי שמע חריקת בלמים ולאחריה שתי מכות. הדבר מלמד כי רכב מנורה הגיע ככל הנראה במהירות גבוהה ונאלץ לבלום, מה שגרם לחריקת הבלמים. ואכן נהג מנורה העיד בעצמו כי לחץ בחוזקה על הבלמים. לאור כל זאת, אני דוחה את גרסת נהג רכב מנורה כי תחילה נפגע על ידי רכב מגדל ואז נהדף לעבר רכב התובעת. מכאן שהאחריות הראשונית לפגיעה היא של רכב מנורה ורכב מגדל הצטרף לתאונה קיימת, אולם מאחר והתובע העיד כי שמע שתי פגיעות הרי שהאחריות לנזק היא גם של רכב מגדל.

באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים, הרי שיש להטיל את עיקר האחריות על רכב מנורה שכן הוא הרכב הראשון שפגע ברכב התובעת. מחוות הדעת של השמאי שהעריך את הנזק לרכב מנורה עולה כי אומדן הנזק בחזית רכב מנורה גבוה כמעט פי שישה מהאומדן בחלק האחורי. כאשר מצרפים זאת לעובדה כי רכב מנורה בלם בחוזקה ובחריקת בלמים הרי שיש לקבוע כי רכב מנורה הוא שגרם לנזק המשמעותי והראשוני לרכב התובעת, וכי רכב מגדל לכל היותר החמיר את הנזק. ואכן, כפי שהעיד נהג רכב מגדל, רכבו נפגע רק במכסה המנוע העליון ועלות התיקון היתה נמוכה יחסית. יש בכך ללמד כי פגיעת רכב מגדל ברכב מנורה שלפניו היתה בעוצמה נמוכה יותר ולכן תרומתו להחמרת הנזק ברכב התובעת פחותה יותר.

לאור כל זאת אני קובע את חלוקת האחריות לנזקים בשיעור 70% על רכב מנורה ו – 30% על רכב מגדל. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעת, באמצעות המבטחות, ולפי היחס שלעיל, את סכום התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה מיום התשלום, שכר עדים, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5%

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ב, 26 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: